ערן צור באחת אחרי חצות
ידידי עמיר לב שכתב והלחין שירים כמו "שש שעות" , "נוסע וחוזר", אמר לי שנותרו לו כמה מנגינות ללא מילים . נקודת המוצא הקשה ביותר לכתיבה מבחינתי היא לכתוב מילים למנגינה קיימת , ובכל זאת, לב עמיר אז ישבתי כדי לנסות להעלות רעיון . זה היה אחרי שהילדים נרדמו במיטה הזוגית יחד עם אימם . עוד אחד מהמסוקים המפטרלים באופן קבוע מעל תל אביב עבר בשמיים ושוב חשבתי על איך זה לגדל ילדים בישראל מרובת המלחמות .
כשמגדלים ילד הזמן טס והנה הוא בגיל 18 . חשבתי על הנערים הללו , בסוף גיל העשרה , שיוצאים להילחם בפלסטינים . איך בן שלך חוזר אליך הביתה אחרי מין מלחמה כזו ?
אבל בגידול ילדים יש את הרגע , את הכאן ועכשיו שבעזרתו נלחמים בחרדות ואם עכשיו הכל בסדר , מדוע שאפחד מהמחר ? הלא הוא בין כה יגיע . ואז , הרשלה הקטן שגר לי בראש אומר: לא נורא חבר , ישנן צרות גדולות יותר...
זהו בעיני המשפט הכי יהודי שיש . הרי שום צרה לא משתווה ללהיות מובל בשלג ערום ושילדי אל תאי הגאזים , ואני ,למזלי , לא נולדתי בגטו ורשה, אז מה לי כי אלין ?
כתבתי את השיר הבא
אחת אחר חצות
אחת אחר חצות זו השעה , החושך קם , הבית נם , אנחנו כאן
הילדים הלכו לישון מזמן ונרדמו איתך באותה המיטה
בלילה שוב מסוק עובר נמוך , היה נדמה לי ששמעתי יריה
האב המגונן שבי נדרך ורק שלא תפרוץ עוד מלחמה
השער כאן סגור , מגן מסכנה
ועד יום המחר אני נרגע
חבר לחברו תמיד אומר – ישנן צרות גדולות יותר
בלילה המסוק ולך תדע מה שהתחיל ועד מתי זה ימשך
אבל אתה בחרת כאן לחיות חיים , פה זה ישראל
השער כאן סגור , מגן מסכנה
ועד יום המחר אני נרגע
היה ערב החג , פסח . עמדתי לבד על מרפסת גבוהה ליד ירושלים . חשתי מעין מבט או השגחה קרה
מלמעלה . אני לא אדם מאמין . וב"מישהו מביט בי מלמעלה" אני מחפש בריק אולי אוכל להאחז במשהו
מישהו מביט בי מלמעלה
השמיים אפורים , מכוסים עננים
אני לא משתחרר מהרגשה
שמישהו מביט בי מלמעלה
קרע קטן בענן מעלי
דרכו מאירות העיניים
קרניים חדות בהירות וקרות
רואות אותי בלי מחסומים
אני מרים את הראש מעבר להרים
מעבר שמי העיר הזאת ,
מעבר לבתים , מעבר לרחובות
מתוך מעמקים מביט אלי
אולי מהלב יוצאת בקשה
אולי מענן יוצאת לחישה
אולי הקלה , אולי הטבה
אולי הרווחה , אולי מנוחה
מישהו מביט בי מלמעלה
כשמגדלים ילד הזמן טס והנה הוא בגיל 18 . חשבתי על הנערים הללו , בסוף גיל העשרה , שיוצאים להילחם בפלסטינים . איך בן שלך חוזר אליך הביתה אחרי מין מלחמה כזו ?
אבל בגידול ילדים יש את הרגע , את הכאן ועכשיו שבעזרתו נלחמים בחרדות ואם עכשיו הכל בסדר , מדוע שאפחד מהמחר ? הלא הוא בין כה יגיע . ואז , הרשלה הקטן שגר לי בראש אומר: לא נורא חבר , ישנן צרות גדולות יותר...
זהו בעיני המשפט הכי יהודי שיש . הרי שום צרה לא משתווה ללהיות מובל בשלג ערום ושילדי אל תאי הגאזים , ואני ,למזלי , לא נולדתי בגטו ורשה, אז מה לי כי אלין ?
כתבתי את השיר הבא
אחת אחר חצות
אחת אחר חצות זו השעה , החושך קם , הבית נם , אנחנו כאן
הילדים הלכו לישון מזמן ונרדמו איתך באותה המיטה
בלילה שוב מסוק עובר נמוך , היה נדמה לי ששמעתי יריה
האב המגונן שבי נדרך ורק שלא תפרוץ עוד מלחמה
השער כאן סגור , מגן מסכנה
ועד יום המחר אני נרגע
חבר לחברו תמיד אומר – ישנן צרות גדולות יותר
בלילה המסוק ולך תדע מה שהתחיל ועד מתי זה ימשך
אבל אתה בחרת כאן לחיות חיים , פה זה ישראל
השער כאן סגור , מגן מסכנה
ועד יום המחר אני נרגע
היה ערב החג , פסח . עמדתי לבד על מרפסת גבוהה ליד ירושלים . חשתי מעין מבט או השגחה קרה
מלמעלה . אני לא אדם מאמין . וב"מישהו מביט בי מלמעלה" אני מחפש בריק אולי אוכל להאחז במשהו
מישהו מביט בי מלמעלה
השמיים אפורים , מכוסים עננים
אני לא משתחרר מהרגשה
שמישהו מביט בי מלמעלה
קרע קטן בענן מעלי
דרכו מאירות העיניים
קרניים חדות בהירות וקרות
רואות אותי בלי מחסומים
אני מרים את הראש מעבר להרים
מעבר שמי העיר הזאת ,
מעבר לבתים , מעבר לרחובות
מתוך מעמקים מביט אלי
אולי מהלב יוצאת בקשה
אולי מענן יוצאת לחישה
אולי הקלה , אולי הטבה
אולי הרווחה , אולי מנוחה
מישהו מביט בי מלמעלה